תמונת מצב: 23 ימים לבחירות

פחות מארבעה שבועות לבחירות לכנסת התשע-עשרה, בטרם התחילה תעמולת הבחירות, התמונה בסקרים יציבה מאוד, גם בהשוואה למערכות בחירות קודמות. גוש הימין שומר בנקל על כוחו עם תחזית של כ-67 מנדטים, בעוד גוש השמאל ממאן להתרומם מעל רף ה45-44 מנדטים.

מעתה ניתן יהיה בלחיצה על הלינק מתחת לגרף תמונת ההרכב לכנסת ה-19 להציג גם את תחזית בטל בשישים לו הבחירות היו מתקיימות היום, תוך התחשבות במגמות קצרות הטווח העולות מן הסקרים. טיבן של מגמות כאלה להשתנות ולכן השפעתן על התחזית ליום הבחירות עצמו קטנה יותר כאשר אנו נמצאים מספר שבועות לפני הבחירות. אולם, תחזית זו כנראה משקפת יותר במדויק את הלך-רוחו של הציבור היום.

בתחזית למפלגות בכל זאת נרשמות תזוזות קלות. רשימת הליכוד-ביתנו מאבדת מנדט נוסף בתחזית בטל בשישים לטובת הבית היהודי ואילו התנועה מאבדת מנדט לטובת יש עתיד. המגמה המסתמנת מסקרי השבוע חזקה אף יותר. עד כמה? בואו נתבונן במספרים...

בחירות 2006: והדרת פני זקן

בפוסט זה נרצה להדגים את יכולתו של המודל של בטל בשישים בחיזוי (בדיעבד) של תוצאות הבחירות לכנסת ה-17 שנערכו ב-28 במרץ 2006. בקיצור נמרץ, סיפורנו מתחיל בשלהי נובמבר 2005, כשלושה חודשים אחרי ביצוע תוכנית ההתנתקות, עם החלטתו של אריאל שרון לפרוש מהליכוד יחד עם 12 ח"כים נוספים, להקים את סיעת קדימה ולפזר את הכנסת. ב-4 בינואר לקה שרון באירוע מוחי נרחב (לאחר ששבועיים קודם לכן שרד אירוע מוחי קל יותר) שבעקבותיו נכנס לתרדמת ממנה לא התעורר עד היום. בעקבות האירוע ירש אהוד אולמרט את שרון בראשות הממשלה והוצב בראש רשימת קדימה לקראת הבחירות. חובבי ההיסטוריה הפוליטית ייהנו להיזכר גם בפרטים מעט יותר פיקנטיים, כגון דריכת כוכבו של משה כחלון, שהפתיע ונבחר ראשון בפריימריס של מפלגת הליכוד או התהוות הברית בין מפלגות רע"מ ותע"ל ובין האיחוד הלאומי למפד"ל.

ליל הבחירות עצמו היווה הפתעה: מפלגת הגמלאים הגיחה משום מקום וגרפה 7 מנדטים, בעוד מפלגת קדימה הדלדלה מ-40 המנדטים שלה בסקרים הראשונים ל-29 בלבד בבחירות עם אחוז ההצבעה הנמוך בהיסטוריה (63.5%). גם במפלגות רבות אחרות פספסו הסקרים במנדטים ספורים לכאן או לכאן. בעקבות התוצאות, זכו הסוקרים לקיתונות של ביקורת ויום הבחירות זכה לכינויים מהסוג "יום הכיפור של הסוקרים" וכיוצא באלה.

האם ניתן היה לחזות את ההפתעה ולספק תחזית יציבה ואמינה גם לבחירות 2006? בואו נחזור 7 שנים לאחור ונראה...

תמונת מצב: 30 ימים לבחירות

השבוע האחרון לא סיפק חדשות מרעישות או נתונים מפתיעים. בהשוואה לתמונת המצב האחרונה, תחזית בטל בשישים נותרת יציבה למדי, כאשר גוש הימין מאבד מנדט בודד לטובת גוש המרכז. עם שלם, קדימה ועוצמה לא מצליחות לעבור את אחוז החסימה.

למרות זאת, פרשנים ומועמדים רבים נתלים בנתונים שונים בסקרים על-מנת לאושש או להפריך טענות שונות לגבי התחזקות או היחלשות של מפלגות שונות. המודל הסטטיסטי בבסיסו של בטל בשישים משתדל כמובן לסנן את הרעש עד כמה שאפשר ולנפק תחזית יציבה ואמינה לקראת יום הבחירות. 

אך האם בכל זאת ניתן להצביע על מגמות כלשהן, ולו קצרות-טווח ונידונות לחלוף, העולות מנתוני השבוע האחרון? מה היה קורה לו הבחירות לכנסת התשע-עשרה היו נערכות השבוע? בואו נבדוק זאת יחד...

האם שלושים הוא הארבעים החדש?

תחזית בטל בשישים, פחות מ-5 שבועות לפני הבחירות, מצביעה על כ-37 מנדטים לרשימת הליכוד-ביתנו וכ-19 מנדטים למפלגת העבודה (מספרים זהים לתוצאות הבחירות ב-2003).

בתקופה המקבילה לפני הבחירות ב-2006 וב-2009, נצפו מספרים דומים בחלק מן הסקרים (אז היתה קדימה המפלגה המובילה והליכוד שניה). אולם בשני המקרים, לא שמרה המפלגה המובילה על כוחה עד ליום הבחירות.

האם בפרספקטיבה היסטורית רחבה אף יותר ניתן להצביע על מגמה ברורה כלשהי לגבי גודלן של המפלגות הגדולות? בשביל זה צריך עוד נתונים. אז בואו נתחיל מההתחלה...

תמונת מצב: 37 ימים לבחירות

השבוע האחרון היה דל למדי באירועים פוליטיים, לפחות עד להתפטרותו של שר החוץ ליברמן (שעוד מוקדם לראות את השפעתה בתחזית הבחירות). אולם מנגד, הימים האחרונים היו רוויים בסקרים, 7 מהם פורסמו בתוך יומיים בלבד. את תמונת המצב של השבוע נקדיש לסקרים אלו וננסה להדגים באמצעותם כמה מאפיינים של המודל הסטטיסטי העומד בבסיסו של ניתוח-העל של בטל בשישים.

בהשוואה לתמונת המצב האחרונה, תחזית בטל בשישים נותרה כמעט ללא שינוי - גם מבחינת הגושים וגם מבחינת המפלגות עצמן - כאשר גוש הימין שומר על כוחו עם תחזית של כ-67 מנדטים ואילו גוש השמאל נע סביב 44 מנדטים. מפלגות המרכז אוספות את הפירורים הנותרים, אולם מלבד יש עתיד הן מתקשות להתבסס מעל אחוז החסימה.

בסקרים עצמם, התמונה כמובן הרבה יותר תנודתית ועוזרת להבטיח שמדורי הבחירות בעיתונים לא יאבדו את מטה לחמם. סקר אחד חזה לבית היהודי 16 מנדטים, בסקר אחר גוש הימין צנח לפתע ל-63 מנדטים, מעקב אחרי התנועה ויש עתיד הרגיש לעתים כמו מסע ברכבת הרים ומהמפלגות הננסיות נשמעו לעתים שאגות נמר, שמיד לאחר מכן התברר כנמר של נייר. איך עושים סדר בתוצאות? בפוסט הקודם כתבנו שמספר שווה אלף מילים. אז בואו נתחיל מהמספרים עצמם...

40 יום לבחירות: מבט היסטורי חטוף

במהלך כל קמפיין בחירות, וביתר שאת בתקופה שבה חל איסור על פרסום תעמולה בכלי התשדורת, פוליטיקאים מכל רחבי המפה הפוליטית מקפידים להכריז שמערכת הבחירות הנוכחית היא יוצאת דופן בדורנו, וגם לעיתונאים ופרשנים רבים ישנה נטייה לגרוס כי המצב הוא חסר תקדים ולנפח את הסיפורים החדשותיים קצרי הטווח עד כדי אובדן פרופורציות. בכל יום מתפרסמים עשרות מאמרי דיעה לצד ראיונות עם ח"כים ומקורבים ומרוב מילים שנזרקות לאוויר, קשה לפעמים לשמור על נקודת מבט אובייקטיבית. 

בניבוי בחירות, מספר שווה אלף מילים. בינתיים, פחות משישה שבועות לבחירות, הצטברו בידינו כבר לא מעט מספרים, וזה זמן טוב לבדוק: האם המספרים מספרים תמונה דומה לפולמוס הפוליטי הגועש? 

בואו נביט יחד מספר שנים לאחור... 

תמונת מצב ראשונה: 45 יום לבחירות

במהלך החודש האחרון המערכת הפוליטית היתה כמרקחה. מפלגות קמו ונמוגו, מועמדים זינקו מרשימה אחת לאחרת, קריירות פוליטיות ארוכות שנים הגיעו לסיומן ואחרות הפציעו ליום חדש (או חדש-ישן, במקרים מסוימים). כעת, מעט אחרי שהאבק שקע, הגיע הזמן להביט לעבר יום הבחירות בעין מפוכחת.

לו הבחירות לכנסת ה-19 היו נערכות היום, לא היה מקום לספק באשר לזהות המנצח. גוש הימין בראשות בנימין נתניהו נראה צועד בבטחה לעבר ניצחון מוחץ בבחירות ב-22 בינואר 2013. תחזית בטל בשישים מציבה את גוש הימין בראש עם כ-67 מושבים בכנסת, לעומת גוש השמאל עם 46 בלבד. מפלגת יש עתיד היא היחידה בגוש המרכז הצפויה נכון להיום לעבור את אחוז החסימה עם תחזית של 7 מנדטים.

על פניו, נראה שהתמונה ברורה. אולם במבט נוסף עולה שורה של שאלות - כיצד מתפלגת ההסתברות לשני הגושים הגדולים? אילו קואליציות ייתכנו לאחר הבחירות? עד כמה קרובות מפלגות נוספות לעבור את אחוז החסימה? מהן המגמות המסתמנות? ועוד.

ניתוח מעמיק יותר של הסימולציות של בטל בשישים חושף חלקים מהתמונה גם מתחת לפני השטח. אז בואו נצלול פנימה...

זה הגושים, טמבל

האם מלבד "יוסי יונה" (מקום 20 ברשימת העבודה) או "אורי פרג'" (מקום 36 ברשימת הליכוד-ביתנו) ישנם קוראים רבים של הבלוג שיעקבו באובססיביות אחרי רף 20 המנדטים עבור מפלגת העבודה או 36 המנדטים עבור הליכוד-ביתנו? כנראה שלא. 

בעיצומו של ליל הבחירות האחרונות, ב-2009, יצאה יו״ר מפלגת קדימה ציפי לבני מגידרה מרוב התרגשות בנאום הניצחון שלה לאחר שמפלגתה זכתה למספר הרב ביותר של מנדטים בכנסת ה-18, אולם בסופו של יום לא זכתה לבני להרכיב את הממשלה. רבים הופתעו מכך והיו שהטילו עליה ביקורת רמה בשל כך, אך האמת היא שעבור אלו שהתעלמו מהספין ופשוט התמקדו במספרים, הכתובת הייתה על הקיר. אז בואו נפריד את המוץ מהתבן..

מדוע המשתנים החיצוניים בבחירות בישראל אינם בטלים בשישים?

היסטורית, סקרי הבחירות מתקשים לחזות במדויק או אפילו בקירוב טוב את תוצאות הבחירות בישראל. זה לא שיש מחסור בסוקרים, נהפוך הוא. מספר הסוקרים הרציניים בישראל, עם בין שלושה לארבעה מיליון מצביעים, לא רחוק מזה בארה״ב, שם ניגשו לקלפי לפני כחודש כמעט 130 מיליון בעלי זכות הצבעה.

אם כך, מדוע בכל ליל בחירות בארץ ישנה תחושה של פספוס? 

מהם הגורמים העומדים בדרכנו לנבא את התוצאות בהצלחה וכיצד ניתן להתגבר עליהם? התשובה מורכבת, אז בואו נעשה בה קצת סדר..