האם שלושים הוא הארבעים החדש?

תחזית בטל בשישים, פחות מ-5 שבועות לפני הבחירות, מצביעה על כ-37 מנדטים לרשימת הליכוד-ביתנו וכ-19 מנדטים למפלגת העבודה (מספרים זהים לתוצאות הבחירות ב-2003).

בתקופה המקבילה לפני הבחירות ב-2006 וב-2009, נצפו מספרים דומים בחלק מן הסקרים (אז היתה קדימה המפלגה המובילה והליכוד שניה). אולם בשני המקרים, לא שמרה המפלגה המובילה על כוחה עד ליום הבחירות.

האם בפרספקטיבה היסטורית רחבה אף יותר ניתן להצביע על מגמה ברורה כלשהי לגבי גודלן של המפלגות הגדולות? בשביל זה צריך עוד נתונים. אז בואו נתחיל מההתחלה...

בגרף הבא מופיעים מספרי המנדטים של שתי המפלגות הגדולות ביותר שנבחרו לכנסת בשמונה-עשרה מערכות הבחירות שנערכו מאז הקמתה של מדינת ישראל. 

האזרחים הוותקים מבין הקוראים ודאי זוכרים היטב את השינויים הרבים שחלו עם השנים בתוצאות מערכות הבחירות. אולם לטובת הקוראים הצעירים יותר, הבה ננסה לנתח את השינויים הללו באופן סטטיסטי פשוט.

על-מנת לזהות מגמות בסדרות נתונים, נהוג להשתמש בממוצע-נע של תת-סדרה שלהם, המנפק סדרת מספרים יציבה בהרבה מסדרת הנתונים עצמה שכן הוא ״מחליק״ תנודות קצרות-טווח. כלי סטטיסטי זה נפוץ במיוחד בניתוחים טכניים של שוק המניות, שם נהוג לעקוב בנוסף לשער המניה, גם אחרי הממוצע של השער בחמישים או מאתיים הימים האחרונים. אנליסטים נוהגים גם ללכת צעד נוסף ולשים דגש מיוחד על הנקודות בהן סדרת הנתונים המקורית חוצה את הממוצע-הנע ארוך הטווח שלה, על-מנת לנסות לחזות שינויי מגמה. במקרה שלנו, מספר הנקודות הכולל קטן למדי (היו בסה״כ 18 מערכות בחירות בישראל) ולכן נסתפק בניסיון לזהות את המגמות שנרשמו עד כה עפ"י הממוצע-הנע של חמש מערכות בחירות המופיע בגרף שלהלן:

 כפי שניתן להיווכח, הממוצע-הנע של מספרי המנדטים של המפלגות המובילות בכנסת מראה על מגמת היחלשות של המפלגה המובילה, מתוצאה של מעל 40 מנדטים לכל אורך 15 מערכות הבחירות הראשונות ברציפות (שימו לב כי גרף זה מתחיל רק במערכת הבחירות החמישית, שכן רק אז ניתן להתחיל לחשב את הממוצע-הנע), לכ-30 מנדטים בלבד בחמש מערכות הבחירות שנערכו מאז 1999.

תוצאת המפלגה השנייה בגודלה השתנתה אף היא - היא הכפילה את עצמה במהלך 30 השנים הראשונות מאז קום המדינה (עם אובדן כוחה ההדרגתי של מפא״י ועד למהפך הראשון ב1977) ולאחר מכן הצטרפה למגמת ההיחלשות של המפלגה הגדולה ביותר.

לא בכדי, השינוי החד ביותר בכיוון מטה החל בתחילת שנות ה-90, שהתאפיינו בהתרבותן של המפלגות הסקטוריאליות בכנסת, לרבות מפלגת ש"ס (שלה נייחד פוסט נרחב בעתיד), מפלגות העולים, מפלגות הימין והשמאל המובהקות וגם תופעות חולפות כמו מפלגת הגמלאים (או צומת, מפלגת המרכז, הדרך השלישית, שינוי, עם אחד - מי זוכר...). 

לבסוף, אם נתבונן בהפרש בין שני הממוצעים-הנעים שלעיל, המופיע בגרף התחתון, נתרשם מכך שמערכות הבחירות הלכו והפכו צמודות יותר ב-50 השנים הראשונות אחרי קום המדינה, כאשר ההפרש הממוצע בין המפלגה הגדולה לזו שאחריה ירד מלמעלה מ-25 מנדטים במערכות הבחירות עד 1973 לפחות מ-5 מנדטים בבחירות בשנות ה-80 וה-90. בשנות ה-2000, לעומת זאת, מתחילה מגמה לכיוון הכרעה ברורה יותר בתוצאות הבחירות. זו עובדה מעניינת שכן מאז 1999 השלטון בישראל התחלף מספר פעמים. למעשה, שלושת הגושים ניצחו את הבחירות בפער גדול בעשור האחרון: גוש השמאל בראשות אהוד ברק, גוש הימין בראשות אריאל שרון וגוש המרכז בראשות אהוד אולמרט. וזאת למרות שרק הליכוד בראשות שרון הצליח להתעלות משמעותית מעל רף 30 המנדטים.

אף על-פי כן, לו הבחירות היו מתקיימות היום, בטל בשישים עומד מאחורי תחזיתו לגבי כוחה של רשימת הליכוד-ביתנו. עד עתה, למרות שסקרים בודדים הצביעו על היחלשות מסוימת בשבוע האחרון, מוקדם להצביע על דעיכה מובהקת בכוחה. מובן מאליו שבהסתכלות קדימה, ידו של המודל הסטטיסטי בבסיסו של בטל בשישים תמיד על הדופק על-מנת לזהות מגמות המשתקפות בסקרים לקראת יום הבחירות ולנפק תחזית מדוייקת ככל האפשר, כפי שהצליח לעשות בדיעבד עבור הבחירות המפתיעות קמעה ב-2006 ו-2009 (ראו פוסטים נרחבים בקרוב).

אך לסיכום, לו היינו מהמרים ולא מנבאים זהירים, ייתכן והיינו חוששים להסתכן כבר עתה בהימור כספי על פריצת תקרת הזכוכית החדשה כפי שזו מסתמנת בעשור האחרון, לאור העדויות לכך שבכנסת ישראל שלושים הוא ארבעים החדש.