בפוסט זה נדון בתוצאות הבחירות לכנסת ה-18 שנערכו ב-10 לפברואר 2009 ונדגים כיצד ניפק המודל של בטל בשישים את תחזיתו (בדיעבד) לבחירות אלו. בקיצור נמרץ, סיפורנו מתחיל בקיץ 2008, כאשר בעקבות חקירותיו הרבות של ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט התחילו הסדקים בקואליציה שבראשה עמד להתרחב. בעקבות שורה של הפסדים בהצבעות אי-אמון בכנסת ואולטימטומים מצד מפלגת העבודה ומפלגת ש"ס, החליט אולמרט שלא יוכל עוד להמשיך ולנהל את ענייני המדינה והכריז ב-30 ביולי שלא יתמודד בבחירות לראשות מפלגת קדימה ויפנה את הכסא ליורשו. כשבועיים לאחר מכן ניצחה ציפי לבני את שאול מופז (ואחרים) בפער זעום ולאחר התפטרותו של אולמרט ניתנה לה האפשרות להקים קואליציה. למרות כוחה הלא-מבוטל של קדימה בכנסת, המגעים עם המפלגות השונות לא צלחו (שיא המחלוקת היה עם מפלגת ש"ס בנוגע לקצבאות הילדים) וכתוצאה מכך פוזרה הכנסת והוחלט על קיום בחירות בפברואר 2009.
במהלך מערכת הבחירות ניכר היה כי גוש הימין הוא המרוויח העיקרי מהקדמת הבחירות ובליל הבחירות עצמו לא נרשמו הפתעות מרעישות, מלבד אחת: קדימה בראשות ציפי לבני שמרה על מקומה כמפלגה הגדולה בכנסת, בניגוד לכל התחזיות. באותו לילה הכריזה לבני על ניצחון בבחירות ועל כוונתה לנסות ולהרכיב קואליציה, אולם מהר מאוד התברר שמה שלא עלה בידה כאשר גוש הימין עמד על כ-50 מושבים בכנסת ה-17, לא עמד כלל על הפרק כאשר גוש הימין התבסס עם כ-65 מושבים בכנסת ה-18 ומלאכת הרכבת הקואליציה אכן הוטלה מיד על יו"ר הליכוד בנימין נתניהו. זה כוחה של מציאות.
מה חזו הסקרים? האם ניצחונו הגדול של גוש הימין ועלייתו של הליכוד מהאשפתות היוו הפתעה, או שהיו רשומים במספרים? בואו נחזור 4 שנים לאחור ונראה...
במהלך מערכת הבחירות ניכר היה כי גוש הימין הוא המרוויח העיקרי מהקדמת הבחירות ובליל הבחירות עצמו לא נרשמו הפתעות מרעישות, מלבד אחת: קדימה בראשות ציפי לבני שמרה על מקומה כמפלגה הגדולה בכנסת, בניגוד לכל התחזיות. באותו לילה הכריזה לבני על ניצחון בבחירות ועל כוונתה לנסות ולהרכיב קואליציה, אולם מהר מאוד התברר שמה שלא עלה בידה כאשר גוש הימין עמד על כ-50 מושבים בכנסת ה-17, לא עמד כלל על הפרק כאשר גוש הימין התבסס עם כ-65 מושבים בכנסת ה-18 ומלאכת הרכבת הקואליציה אכן הוטלה מיד על יו"ר הליכוד בנימין נתניהו. זה כוחה של מציאות.
מה חזו הסקרים? האם ניצחונו הגדול של גוש הימין ועלייתו של הליכוד מהאשפתות היוו הפתעה, או שהיו רשומים במספרים? בואו נחזור 4 שנים לאחור ונראה...
כאמור, בחודשים שלפני הבחירות שלט גוש הימין ללא עוררין במפה הפוליטית. למרות שחיקה מסוימת שנרשמה במהלך מבצע עופרת יצוקה שנוהל בידי רוה"מ אהוד אולמרט ושר הביטחון אהוד ברק, עפ"י ניתוח-על יציב של כלל הסקרים, כפי שעושה המודל הססטיסטי שלנו, לא ירד גוש הימין לאורך כל מערכת הבחירות מרף 61 המנדטים אפילו פעם אחת, כפי שניתן לראות בתחזית (בדיעבד) של הגושים:
כאמור, ביום הבחירות עצמו ההפתעה העיקרית היתה נסיקתה של קדימה. הסקרים נטו להפריז בכוחן של ישראל-ביתנו, העבודה ומרצ והעריכו בחסר את כוחן של המפלגות הערביות וגררו אחריהם גם את תחזית בטל בשישים.
בטבלה הבאה ניתן לראות את תחזית בטל בשישים ליום הבחירות ב-2009:
לעומת תוצאות האמת:
כאמור, למרות הפספוס בחיזוי של מפלגת קדימה, תוצאת הבחירות החד-משמעית היתה ניצחונו של גוש הימין ושליטתו המוחלטת בהרכבת הקואליציה, כפי שנובא (בדיעבד) ע"י תחזית בטל בשישים לאורך כל מערכת הבחירות ברציפות. מעבר לכך, ניתן להיעזר בגרף הבועות כדי לבחון את אמינותה ויציבותה של תחזית בטל בשישים:
כל נקודה לבנה מייצגת סוקר שונה, הנקודה הכחולה היא תחזית בטל בשישים. הנקודה הירוקה מייצגת את תוצאות האמת. הציר האופקי הוא המרחק במנדטים בין תחזית הגושים לתוצאות האמת. ככל שהנקודה נמצאת ימינה יותר, כך התחזית שלה פחות מדוייקת. הציר האנכי הוא המרחק במנדטים בין התחזית למפלגות השונות לתוצאות האמת (סכום כל השגיאות). ככל שהנקודה נמצאת גבוה יותר, כך הסקר אותו היא מייצגת רחוק מתוצאות האמת.
ניתן להתרשם מהגרף כי למרות שתחזית בטל בשישים אינה מרשימה כפי שהיתה עבור בחירות 2006, היא בכל זאת מדוייקת מרובם המוחלט של הסקרים, גם לאורך הקמפיין וגם סמוך ליום הבחירות (היא בדרך כלל הנמוכה והשמאלית מבין הבועות).
לחובבי הסטטיסטיקה, בפוסטים הקרובים נפרסם ניתוח מיוחד שיבחן את יכולת הניבוי של המודל של בטל בשישים עבור מערכת בחירות כלשהי, יתאר את התפלגויות השגיאות בניבוי הגושים והמפלגות וידגים מהי שגיאה אופיינית בניבוי התוצאה של מערכת בחירות בודדת.
כאשר אנו מסתכלים על תחזית בטל בשישים עבור הבחירות הקרובות ב-22 בינואר 2013, קשה שלא להתרשם מן הדמיון למפת הכנסת ה-19. גוש הימין בתחזית הסופית של בטל בשישים לקראת הבחירות הקרובות עומד על כ-66 מנדטים, מנדט אחד בלבד יותר משיש לו היום בכנסת. הליכוד שוב ניצב בראש עם כ-30 מנדטים (עד כדי 10% לכאן או לכאן), המפלגה השנייה בגוש עומדת על בערך חצי מכך והמפלגות החרדיות שומרות על כוחן.
אם מילת המפתח בבחירות 2006 ו-2009 היתה "קדימה", עושה רושם שבבחירות 2013 המילה המתאימה היא "אחורה". הסתכלות לאחור מראה שהמפה הפוליטית לא השתנתה כלל. 25 המנדטים האבודים של קדימה (השלושה שנותרו מגרדים את אחוז החסימה, אחד מהם אולי זלג לגוש הימין) הלכו ישירות למפלגות יש עתיד (12), התנועה (8), העבודה (3+) ומרצ (2+).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה