סיכום בחירות 2015: "געוואלד!"

נדמה שאין שחקן במגרש הפוליטי שלא השמיע קריאת "געוואלד!" משלו במהלך מערכת בחירות 2015. פוליטיקאים רבים נדרשו לזעקה בשלבים שונים של המערכה, מאביגדור ליברמן וזהבה גלאון, דרך אריה דרעי ונפתלי בנט, ועד הצמד יצחק הרצוג וציפי לבני, ממש על קו הסיום. מעל כולם עמד כמובן המנצח הגדול של בחירות 2015, בינימין נתניהו, שקמפיין הגעוואלד האפקטיבי שלו בימים האחרונים של המערכה נחל הצלחה כמעט חסרת-תקדים בתולדות הפוליטיקה הישראלית. 

גם לפרשנים הפוליטיים לא היתה עדנה בהינתן התוצאות וחלקם נאלץ לבלוע ניתוחים שונים שפיזר לאוויר, בעיקר במהלך סוף השבוע שעבר. זעקות השבר האחרונות נשמעו מפי הסוקרים, לא רק מפני שסקרי הבחירות האחרונים שלהם פספסו בגדול, אלא בעיקר מפני שהמדגמים שערכו ביום הבחירות נחלו אף הם כשלון חריג והיו רחוקים מלזהות את הפער העצום שנפער בין הליכוד למחנה הציוני.

בעניין הגעוואלד, לא נוותר על זכותנו. השוואת תחזית בטל בשישים לתוצאות האמת בהחלט מצדיקה זעקה משלנו. על-פי הגישה המדעית, כאשר הינך מאמת/ת תיאוריה המבוססת על שורת הנחות מול מאגר נתונים אמפירי - ונכשל/ת בכך - פירושו של דבר שמאגר הנתונים היה שגוי או לוקה בחסר, או שהנחות המודל היו שגויות. או שניהם. לטעמנו, במקרה של בחירות 2015 מדובר באפשרות האחרונה. 

מה היו הגורמים לכישלון הקולקטיבי בניבוי תוצאות בחירות 2015? מהם הלקחים שניתן ללמוד מכך? מדוע כשלה תחזית בטל בשישים? ומה לגבי העתיד? בואו נסכם בקצרה...

השוואת תוצאות הסקרים האחרונים לתוצאות האמת מעלה בעיקר גיחוך. בעזרת חישוב מהיר של השגיאה הכוללת ניתן אמנם לסמן את מכון טלסקר בקצה החיובי של הספקטרום, ואת קמיל פוקס בקצה השלילי (תחזית בטל בשישים נמצאת איפשהו במקום רע באמצע), אך הסקרים כולם כל-כך רחוקים מתוצאות האמת, שלמספרים אלו אין חשיבות של ממש (מה גם שאין בידנו עדיין את התוצאות המלאות אחרי ספירת המעטפות הכפולות), ולכן מוטב לדלג הישר לשלב המסקנות. מדוע, אם כן, הסקרים הסופיים היו כל-כך רחוקים מתוצאות האמת?

סיבה אפשרית אחת היא איכות הסקרים. כפי שהסברנו בפוסטים שונים במהלך השבועות האחרונים, בסקרי 2015 ניתן היה לזהות בנקל מספר כשלים מובנים. ראשית, אוכלוסיות שונות כלל לא נדגמו כהלכה מסקר לסקר, כפי שהדגמנו בניתוח הסטטיסטי שערכנו לגבי הרשימה המשותפת ויהדות התורה. שנית, הסקרים היו דומים מאוד זה לזה ולקו בעדריות מובהקת, הרבה מעבר למצופה מבחינה סטטיסטית, ובאופן חמור משמעותית לעומת מערכות הבחירות הקודמות. שלישית, מהתמקדות בתוצאות עבור מפלגות ספציפיות, כמו מפלגת יחד לדוגמא, עלתה ההשערה שהסוקרים התערבו בתוצאות הסופיות ואילצו את המפלגה לעבור את אחוז החסימה, ככל הנראה מחשש לחריגה מהעדר (בסופו של דבר, מפלגת יחד נותרה מחוץ לכנסת ה-20). מיותר לציין שתופעות אלה משליכות על היכולת שלנו להעריך כראוי את השגיאה בסקרים, שאינה מסתכמת במקרה כזה בטעות דגימה סטטיסטית בלבד. ניתן לסכם בכך שהסקרים היו רחוקים מלספק "מדגם אקראי מייצג של כלל האוכלוסיה בישראל, ובו טעות דגימה מירבית של 4% בקירוב (תלוי בגודל המדגם)". במבחן המעשה, נראה שכמעט אף מילה במשפט האחרון אינה נכונה.

אפשרות נוספת לפער בין תוצאות הסקרים לתוצאות האמת (שאכן נשמעה בכלי תקשורת רבים) היא שהסקרים שיקפו נאמנה את דעת הקהל כהוויתה לפני יום שישי ה-13, אך זו השתנתה מן הקצה אל הקצה בארבעת הימים שנותרו עד יום הבחירות. זהו תירוץ פשוט וקל, אולם הוא לכל הפחות לא מספק. על-פי הודאתה של מינה צמח, למשל, סקרים שערכה ביום ראשון ושני הראו פער של 2 ו-2.5 מנדטים בהתאמה בין המחנה הציוני לליכוד. האם אנחנו מתבקשים להאמין שפער של יותר משני מנדטים בכיוון אחד התהפך לפער של שישה מנדטים בכיוון השני, תוך 24 שעות? 
מעל לכל, הנימוק שלעיל אינו מהווה הסבר לשגיאה האחידה בתוצאות המדגמים שנערכו במהלך יום הבחירות. וכאן אנו מגיעים לתובנה משמעותית נוספת. כפי שמוקבל ללמד בשיעורי המעבדה הראשונים בתיכון, השגיאה בניסויים אמפיריים כוללת מרכיב של שגיאה שיטתית ושל שגיאה סטטיסטית. מקובל לחשוב שהשגיאה הסטטיסטית היא הגורם המכריע בסקרי בחירות, ושעל-פי-רוב היא מאפילה על זו השיטתית. בנוסף, שגיאות שיטתיות צפויות להשתנות מסוקר לסוקר, ולהתמצע בניתוח-על של סקרים מאת סוקרים שונים.

חשיבות הכשל של תוצאות המדגמים בערוצי הטלוויזיה היא בחשיפתה של השגיאה השיטתית של הסוקרים (נזכיר שארבעה מבין ששת הסוקרים המרכזיים של בחירות 2015 לקחו חלק בעריכת סקרי המדגם: מכון פאנלס פוליטיקס בערוץ הכנסת, מינה צמח ומנו גבע בערוץ 2, קמיל פוקס בערוץ 10, ומכון טלסקר בערוץ 1). סקרי המדגם מבוססים על מדגם סטטיסטי רחב בהרבה מזה של הסקרים הבודדים במהלך מערכת הבחירות, ונהנים גם מהחופש שיש לסוקרים לבחור היכן בדיוק להציב את קלפיות המדגם (או סוקרי היציאה מהקלפיות) וכתוצאה מכך השגיאה הסטטיסטית במדגמים צפויה להיות פחותה בהרבה לעומת סקרי הבחירות הרגילים. על כן, אם בארזים נפלה שלהבת, בדמות הערכת-חסר של מפלגת הליכוד בשניים-שלושה מנדטים והערכת-יתר דומה למחנה הציוני לעומת תוצאות האמת, יהיו הגורמים לכך אשר יהיו, ישנו סיכוי סביר שאותו כשל שיטתי היה מובנה במתודולוגיה של הסוקרים, ונכלל גם בסקרי הבחירות הרגילים. כלומר, בהחלט ייתכן והמצב האמיתי בסוף השבוע שלפני יום הבחירות היה למעשה של שיוויון בין המפלגות הגדולות, במקום פער מובהק של עד ארבעה מנדטים. במובן הזה, (כשלי) הסקרים תרמו מאוד ביצירת המציאות שלא איחרה לבוא, והתבטאה בקריאה לדגל של המחנה הלאומי להתייצב מאחורי המפלגה המובילה בגוש, ולנסות "לצמצם את הפער", כפי שחזר והפציר ראש הממשלה, עד לשלהי יום הבחירות עצמו. בדיעבד, לא ברור שהיה פער לצמצם מלכתחילה. בהסתכלות קדימה, נשאלת השאלה אם החוק האוסר על פרסום סקרי בחירות בארבעה הימים האחרונים של המערכה, מחשש להשפעה מוגזמת על דעת הקהל, אכן עושה את תפקידו כמצופה.

מה לגבי תחזית בטל בשישים? כפי שהסברנו בפוסטים שונים, המודל בבסיסה של התחזית כלל שורת הנחות לגבי משתנים חיצוניים, שהתווספו לניתוח-על של תוצאות הסקרים הגולמיות. אחת ההנחות המרכזיות במודל היתה שהמגמות האחרונות המסתמנות בסקרים מהוות אינדיקציה למה שעשוי להתחולל בימים שנותרו מפרסום הסקרים האחרונים ועד יום הבחירות. הנחה זו נחלה בבחירות 2015 כישלון חרוץ (נציין שגם בבחירות 2013 היא לא סיפקה מענה ראוי בזמן-אמת). המגמה החשובה ביותר לקראת הסיום - מגמת ההתחזקות של הליכוד (בעיקר על חשבון מפלגות הלוויין בגוש הימין) - לא נראתה כלל בסקרים האחרונים ולא ניתן היה לנבא אותה ביום שישי ה-13 על-פי תוצאות הסקרים דאז. 

במבט לאחור, חשוב להזכיר שבסיכומו של דבר, בבחירות 2015 לא היה כמעט שום שינוי בגודל הגושים הפוליטיים. על-פי תוצאות האמת, גוש הימין עלה במנדט ל-44 מנדטים, המפלגות החרדיות איבדו 5 מנדטים (עקב סכסוכים פנימיים) ומונות כעת 13 מנדטים ביחד, המרכז החילוני נותר על כנו עם 21 מנדטים בסה"כ, ואילו גוש השמאל התחזק ל-42 מושבים בכנסת, בעיקר הודות לגידול במנדטים של הרשימה המשותפת, מ-11 ל-13, בנוסף למנדט אחד בודד שגרף אליו המחנה הציוני. כך שניתן לומר שאין הרבה חדש תחת השמש. 

לפני המילה האחרונה, ברצוננו להודות לאלפי הקוראים של הבלוג, ששבו אל הפוסטים שלנו מידי שבוע ואף חלקו עמנו תובנות מעניינות רבות משלהם. העבודה על הבלוג נעשתה באופן חופשי, אובייקטיבי, וללא מטרת רווח, מלבד הסיפוק (הרב) הנובע מיצירת עניין בקרב הקוראים והנגשתה של הגישה המדעית-סטטיסטית באופן נהיר לקהל רחב ככל האפשר. נשמח מאוד לשמוע את תובנות הסיכום שלכם בתגובות למטה (וגם "חחחחחח" יתקבל בהבנה).

לסיכום, מה נוכל לומר לגבי העתיד? אנו מקווים שהוכחנו שניתוח סטטיסטי של תוצאות הסקרים יכול לנפק מגוון מסקנות מעניינות, אולם להבא אולי מוטב יהיה להשאיר את התחזיות בצד ופשוט לתת לעובדות לבלבל אותנו.