הפתעת הבחירות: חלק א' (תיאום ציפיות)

גורם ההפתעה בבחירות בישראל חוזר ומכה בסוקרים פעם אחר פעם בליל הבחירות. מודל מוצלח לניבוי תוצאות הבחירות חייב לתת לכך מענה, גם אם אין זו משימה פשוטה. בחלק א' של הפוסט נתאר בפירוט את הפתעות העבר ואת המרכיבים במודל הבייסיאני של בטל בשישים שפותחו במיוחד כדי להתמודד עם גורם ההפתעה, וננסה להעריך בשלב זה אילו הפתעות מסתמנות הפעם. בחלק ב', שיופיע לאחר פרסום התחזית הסופית של בטל בשישים לבחירות 2015, נדון במפורט בהפתעות שחוזה המודל לקראת יום שלישי הבא.

נתחיל מהפתעת הבחירות של 2013:

בתמונה מופיעות כל תוצאות הסקרים עבור יש עתיד ב-100 הימים האחרונים של מערכת הבחירות הקודמת. כרגיל, בימים שבהם התקבלה אותה תוצאה יותר מפעם אחת, מספר הפעמים שהופיעה מצויין לידה. בין הנקודות עובר הממוצע-הנע של שבעת הימים הקודמים, ובירוק ואדום מסומנות התוצאות של מינה צמח ושל קמיל פוקס לאורך המערכה. הקווים האנכיים בגרף מסמנים את השבוע האחרון ואת זה שלפניו. תוצאת האמת מסומנת אף היא ומוקפת בעיגול, וכך גם תחזית בטל בשישים (בדיעבד).

לשם השוואה, כך נראה הגרף המעודכן של יש עתיד בבחירות 2015:

לכאורה, בשני המקרים ניכרת מגמת התחזקות הדרגתית במהלך החודש האחרון, וממוצע הסקרים בשבוע שלפני הבחירות עומד על כ-12 מנדטים. אם כך, מדוע הפעם איננו חוזים ליש עתיד נסיקה עד ל-19 מנדטים, כפי שקרה ב-2013?

אילו הפתעות צפויות בבחירות 2015? מה קרה ב-2003, 2006, ו-2009? האם יכולות להיות הפתעות שליליות? וכיצד מחושבות המגמות במודל של בטל בשישים? בואו ונמשיך במסע בזמן...

נחזור ונתבונן בגרפים שלעיל. ניתן לראות שבשני המקרים יש עתיד צמחה בחודש האחרון מאיזור ה-8 מנדטים עד למחוזות ה-12. אך מהם ההבדלים בין שתי מערכות הבחירות?

• בבחירות 2013 יש עתיד התחילה הרבה מעל ל-8 מנדטים. הממוצע בתחילת מערכת הבחירות היה סביב 16 מנדטים (היא אפילו קיבלה 19 באחד הסקרים הראשונים). בבחירות 2015, לעומת זאת, ממוצע הסקרים של יש עתיד מעולם לא עלה מעל 13 מנדטים.
• בבחירות 2013, יש עתיד צמחה בישורת האחרונה במנדט אחד לפחות אצל הרוב המוחלט של הסוקרים (אצל מינה צמח, עלתה מ-11 ל-13, ואצל קמיל פוקס מ-11 ל-12). בבחירות 2015, היא התייצבה כשבוע לפני תום המירוץ (בפוסטים קודמים תהינו אם הגיעה לשיא מוקדם מדי).
• בבחירות 2013, יש עתיד היתה מפלגה חדשה, והמפלגה הגדולה היחידה בגוש המרכז. הפעם יש לה מתחרה שוות-משקל בדמות מפלגת כולנו החדשה, בראשות משה כחלון.
• בבחירות 2013, למעשה לא היתה תחרות אמיתית על תפקיד ראש-הממשלה, שזהותו היתה ברורה מתחילת המערכה ועד סופה. לא היתה תנועה ממשית בין הגושים, ולקראת הסוף שני הגושים דיממו מנדטים בסקרים.

ארבע עובדות אלה הן המפתח להבנת הגישה של בטל בשישים להתחשבות במגמות של הרגע האחרון בסקרים, כפי שנפרט להלן. אך לפני כן, מומלץ להתבונן בהפתעות בחירות נוספות ולהתרשם עד כמה התופעה אחידה בין המערכות.

נמשיך במסע לאחור ונביט בהפתעת הבחירות של 2009, הלא היא מפלגת קדימה:

הפתעה זו זכתה כאן בעבר לכינוי "מעוף הציפורה", ונדמה שמעוף היא מילה מצויינת לתיאור הזינוק שעשתה קדימה מממוצע של 23 מנדטים לערך בסקרי השבוע האחרון עד ל-28 מנדטים שקיבלה לבסוף בבחירות. הבה נבחן שוב את ארבע הנקודות שצויינו למעלה ונראה אילו מהן נכונות גם למקרה דנן:

• במרוצת מערכת הבחירות ב-2009 ממוצע המנדטים של קדימה הגיע אף גבוה יותר מהתוצאה הסופית שקיבלה, פחות מחודשיים לפני הבחירות.
• בישורת האחרונה, בעוד שסוקרים מסויימים פספסו את ההפתעה (אצל מינה צמח קדימה דווקא ירדה מ-25 ל-23 מנדטים), היו שזיהו מגמת עלייה עקבית. בסקרי מכון פאנלס קדימה עלתה במנדט מסקר לסקר באופן עקבי מ-22 עד 25 מנדטים.
• בבחירות 2009, קדימה היתה המפלגה הבלעדית בגוש המרכז.
• גם בבחירות 2009, זהותו של המנצח היתה ברורה מראש. גוש הימין-חרדים קיבל אז 65 מנדטים ויותר בסקרים לאורך כל מערכת הבחירות, וגם בסיומה (לכן נתניהו הוא גם זה שהרכיב את הממשלה, ולא היתה בכך משום הפתעה, לפחות עבור מי שהתמקד במספרים).

ניתן לסכם בכך שמרבית העדויות ל"הפתעה" אפשרית סקרים נכונות גם במקרה הזה.

מה לגבי 2006? אין ספק שזו היתה הפתעה:

מקובל להזכיר שהפתעת הבחירות של 2006 היתה מפלגת הגמלאים, שהפתיעה עם תוצאה של 7 מנדטים ביום הבחירות, אחרי שבקושי עברה לראשונה את אחוז החסימה רק בשבוע שלפני כן. על פניו, זהו מקרה שונה מאלו שלעיל. אך כאן צריך להסתכל על התמונה הרחבה יותר, ולכלול גם את קורותיה של קדימה בראשותו של אהוד אולמרט:

קדימה ב-2006 היוותה הפתעה לא פחותה מזו של הגמלאים. מממוצע של כ-39(!) מנדטים כשבועיים לפני הבחירות, התרסקה קדימה עד לתוצאת אמת של 29 בלבד. מגמת ההיחלשות שלה ניכרה היטב בכל הסקרים, אך טרם הבשילה לכדי קריסה של ממש, שהגיעה ב"הפתעה" עם היוודע התוצאות בליל הבחירות. המפתח להבנת בחירות 2006 הוא שסכום המנדטים של קדימה והגמלאים ב-2006 נותר כמעט ללא שינוי. בליל הבחירות קיבלו שתי המפלגות יחד 36 מנדטים, וזה בקירוב היה הממוצע שלהן יחד גם בשבועיים שלפני הבחירות. 

כעת נשוב ונבחן את ארבע נקודות המפתח:

• בניגוד למקרים שלעיל, כאן קיבלו שתי המפלגות בסופו של יום תוצאה שלא נראתה בשום סקר קודם לכן. אך יש לזכור שקדימה איבדה בתחילת מערכת הבחירות את מי שעמד בראשה, רה"מ לשעבר אריאל שרון, שבהנהגתו קיבלה אף למעלה מ-50 מנדטים בסקרים. מיד אחרי הסתלקותו חוותה קדימה קריסה של כ-10 מנדטים, לפני שהתייצבה לזמן-מה, עד שהחל דימום המנדטים העקבי בחודשיים האחרונים של המערכה.
• מגמת ההיחלשות של קדימה בבחירות 2006 היתה החזקה ביותר שנמדדה על-ידינו בכל ארבע מערכות הבחירות האחרונות. אצל מינה צמח, למשל, היתה קריסה של 5(!) מנדטים בשבועיים האחרונים. בסקריו של קמיל פוקס זה היה מתון יותר, אבל גם הם הראו היחלשות. במקביל, נסיקתה של מפלגת הגמלאים היתה פתאומית אך אחידה לגמרי בין כל הסוקרים, וזו תופעה נדירה גם היא.
• בבחירות 2006, קדימה והגמלאים היו שתיהן מפלגות חדשות, ושתיהן לבדן הרכיבו את גוש המרכז.
• שוב, בבחירות אלו לא היתה תחרות בכלל על ראשות הממשלה. הליכוד סיים עם 12 מנדטים והעבודה עם 19, כך שהמצביעים של קדימה היו חופשיים לנוע ממנה מבלי להחליף את זהות המנצח, ומצד שני לא היה להם מתחרה אמיתי אחר לבחור בו.

נסיים ב-2003, מערכת הבחירות הישנה ביותר עבורה יש לנו מאגר סקרים לא מבוטל, אם כי קטן בהרבה (סקרי 2003 התווספו למאגר של בטל בשישים רק לאחרונה, הודות למאמצים הכבירים שערך מיודענו, פרוייקט 61, לאיסוף סקרים רבים ככל הניתן על-מנת לשפר את תוצאות ניתוח-העל). ההפתעה בבחירות אלה היתה במפלגת השלטון, הליכוד:

שוב:

• אין לנו מספיק סקרים מתחילת המערכה על-מנת לכלול אותם בגרף, אך סקרים רבים ניבאו לליכוד תוצאות של 35 מנדטים ויותר, כחודש בלבד לפני הבחירות.
• סוקרים אחדים, כגון מינה צמח, היו עיוורים לחלוטין למגמת העלייה של הליכוד (למרות שחשוב לציין שסקריה של מינה צמח היו מעל הממוצע לאורך השבועות האחרונים). בכל זאת, היו שניבאו מגמת התחזקות כלשהי, כפי שניתן לראות בתוצאות מכון הגל החדש.
• הליכוד בראשותו של אריאל שרון ניגש אז לבחירות אחרי מתיחת-פנים משמעותית שגררה אותו לכיוון המרכז (והסתיימה בפירוקו של הליכוד והקמתה של קדימה).
• גם כאן, לא היה ספק באשר לזהותו של המנצח בבחירות.

לסיכום, נראה שיש מספר קווים כלליים המאפיינים בהצלחה את הפתעות הבחירות השונות. כפי שאנו חוזרים ומסבירים, מודל הניבוי של בטל בשישים הוא מודל בייסיאני, המבוסס על ניתוח-על יציב ככל הניתן של תוצאות הסקרים ונשען על מספר הנחות לגבי משתנים חיצוניים. חלק מהמשתנים הללו רלוונטי להתמודדות עם "הפתעת הבחירות":

• המודל מחשב בכל שבוע את המגמות בסקרים לכל אחת מהמפלגות, ולכל סוקר בנפרד. המגמה נקבעת על-פי ההפרש בין הסקר האחרון לסקר או שניים האחרונים שפורסמו בשבועיים שלפניו, אם היו כאלה (אם היו שניים, המגמה לעומת הסקר הישן יותר מקבלת ציון קטן יותר). 
• לכל מפלגה נקבע טרנד כולל עפ"י שקלול חציון המגמות וממוצע המגמות אצל הסוקרים השונים.
• כדי לחזק מגמות חלשות מדי ולמתן מגמות חזקות מדי בסקרים, אנו משתמשים בשורש של הטרנד במקום בטנרד עצמו. 
• מפלגות בגוש המרכז מקבלות חיזוק נוסף לטרנד שלהן.
• מפלגות חדשות מקבלות גם הן חיזוק לטרנד.
• המודל מחשב את סך הטרנדים לכל גוש, ומחזק או מחליש בהתאם את המפלגות בתוך הגושים.

הפרמטרים החופשיים בחישוב כויילו על סמך מערכות הבחירות הקודמות. אמנם מדובר במספר לא קטן של פרמטרים (כ-5 בסה"כ), אך יש לזכור שהיו ארבע מערכות בחירות וכ-10 מפלגות בכל מערכת בחירות, כך שכמות המידע לא מבוטלת. מודל מסוג זה צפוי להשתפר ביכולת הניבוי שלו ככל שמגדילים את קבוצת המבחן, ואכן הפרמטרים השתנו לאחר בחירות 2013 ובהינתן בחירות 2003, כך שב-2015 יש לנו כמות מידע כפולה משהיתה בעבר.

אז מה צופנת לה 2015?

בתחזית בטל בשישים מימין כבר ניתן לראות סימנים ברורים לשתי מגמות: היחלשות הליכוד והתחזקותה של כולנו. האם שתי אלה מתאימות למאפיינים שראינו?

לגבי כולנו:

• הרשימה התחילה את המערכה עם תוצאות של 10-12 מנדטים בסקרים הראשונים בתחילת דצמבר (תוצאת השיא שלה היתה 13 מנדטים בסקר של קמיל פוקס ב-9.12.2013).
• כולנו מתחזקת כמעט בכל הסקרים השבוע.
• כולנו היא מפלגת מרכז חדשה, ודומיננטית בגוש (יחד עם יש עתיד, שלא נס כוחה).
• עד כה, לא היה מנצח ברור במערכת הבחירות הנוכחית. זוהי רק הערכה, אך יש להניח שזהו אחד הגורמים לכך שכולנו לא התחזקה עוד קודם. אם לקראת הרגעים האחרונים המצביעים ישתכנעו שהסיפור גמור, ייתכן וכולנו תגזול עוד מנדטים מהליכוד מחד, והמחנה הציוני מאידך.

אשר לליכוד:

• הליכוד התחיל את המערכה עם 20-22 מנדטים בסקרים הראשונים, לפני שעלה מעט והתייצב על 23-24 לאורך רוב תקופת הבחירות.
• ניכרת מגמת היחלשות מאוד חזקה עבור הליכוד בכל הסקרים שפורסמו השבוע.
• בד בבד, מפלגת כולנו רושמת התחזקות, כך שישנה כתובת ברורה למנדטים שהליכוד מאבד, גם מחוץ לגוש.
• כאמור, זהות המנצח חשובה. ככל שהולך ומתברר כי המחנה הציוני עומד לנצח בבחירות - אך ורק עפ"י הסקרים, אבל זה מה שחשוב ביצירת מומנטום בשטח - הליכוד מאבד את יכולתו להדגיש את חשיבות המירוץ מולו, ומסתכן בנפילה חופשית.

נדגיש כי אין בידינו את תמונת המצב הסופית בשלב זה. מספר סקרים נוספים צפויים להתפרסם היום, כך שבהחלט ייתכנו שינויים. בתחזית הסופית של בטל בשישים, המחנה הציוני עוד עשוי להיקרא הפתעה וכך גם ישראל ביתנו, שמאבדת מכוחה בימים האחרונים. בחלק ב' של הפוסט הזה ננתח בפירוט את המועמדות להיות הפתע(ו)ת הבחירות של 2015.

נסיים במילות אזהרה. והן מתבקשות. כפי שתיארנו בהרחבה, סקרי בחירות 2015 הם חריגים, למרבה הצער, גם מבחינת כמות הסקרים הפחותה, ובעיקר בשל מיעוט הסוקרים (יש רק שישה סוקרים מרכזיים במערכת הבחירות הנוכחית, לעומת תשעה במערכת הבחירות ב-2013). מעל הכל, הסקרים סובלים מתופעת עדריות מובהקת, והערך המוסף של ניתוח-על של כולם נתון בסימן שאלה. נשים לב שכשמריצים את המודל של בטל בשישים בדיעבד על מערכות הבחירות הקודמות, הוא מספק תוצאות טובות משמעותית מאלו של הסקרים השונים, אם כי במקרים אחדים נותר עדיין רחוק למדי מתוצאות האמת (כמו במקרה הגמלאים ב-2006 והליכוד ב-2003). אין מה לעשות, אם הסקרים כולם מפספסים את ההפתעה, אין למודל שום אינפורמציה שתאפשר לו לפצות על כך. 

המשך יבוא...